אחד ממונחי היסוד בדיני ההגבלים העסקיים הוא "השוק הרלוואנטי". הגדרת השוק הרלוואנטי באה לתחום את מגוון המוצרים או השירותים אשר יש בינם תחליפיות מסוימת, ועל כן ניתוח כוחות השוק הפועלים בענף מסוים מחייב התייחסות ליצרני אותם מוצרים או נותני אותם שירותים. לשון אחר, תחימת השוק הרלוואנטי מאפשרת לבחון מי הם השחקנים הרלוואנטיים, למפות את מערכי הכוחות בינם ומשמעותם בהקשר של מאפייני השוק, וכך לזהות האם קיימים מעצורים וחסמים ליעילות זרימת המוצרים והשירותים. אחת ההגדרות המשפטיות הרווחות למושג "השוק הרלוואנטי" היא: הקבוצה הקטנה ביותר של מוצרים באזור גיאוגרפי נתון, אשר אם מוכריהם יחברו באופן היפותטי - בין באמצעות מיזוג ובין באמצעות הסדר כובל - יוכלו אלה להעלות את מחירי המוצרים, תוך העלאת רווחיהם.
הגדרה זו אינה פשוטה כלל ועיקר ומבחינה מהותית אף לוקה במלאכותיות מה. דומה, כי קשה ולעתים אף לא ניתן להפריד בין שווקים נפרדים, ולכאורה ניתן להציב את כל המוצרים והשירותים במרחב רציף רב- מימדים. המוצרים אשר הביקוש להם קשיח לחלוטין הם מעטים יחסית בחלק ניכר מהמקרים בחירות הצרכן מבוצעות ביחס לסלי מוצרים אשר כוללים הרכבי מוצרים ושירותים שונים, ובכך מטשטשת עבורו חשיבותו של מוצר מסוים.
שני מבחנים רווחים להגדרת השוק הרלוואנטי : האחד, תחליפיות הביקוש, מגדיר את קבוצת המוצרים שנכללת בשוק מנקודת המבט של הצרכן המבחן השני, תחליפיות ההיצע, מגדיר את היקף ההיצע לאותה קבוצת מוצרים. בין שני מבחנים אלה מושם הדגש הראשוני על תחליפיות הביקוש, כיוון שבעיקר באמצעות מבחן זה ניתן להגדיר את תחליפיות ההיצע. שהרי, רק משהוגדרה קבוצת המוצרים שנכללים בשוק, ניתן לעמוד על ההיצע בפועל ובכוח של קבוצה זו.
זאת ועוד, השוק הרלוואנטי מוגדר, מעצם טיבו, לאיזור גיאוגרפי נתון, שכן ככל שעלויות ההובלה עולות, מקבל המרחק בין היצרנים משמעות רבה יותר בהקשרו של ההיצע. על-פי-רוב, סוגיית השוק הגיאוגרפי היא פחות רלוואנטית בישראל, לאור היקפו הגיאוגרפי המצומצם.